פיאז'ה וויגוצקי וורווקה נפגשים במיינקראפט

ז'אן פיאז'ה, אחד מהוגי הדעות המרכזיים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, פיתח תיאוריה המתארת את התפתחות הקוגניציה של הילד כרצף של שלבים אוניברסליים. בגיל 8-9, הילדים נמצאים בדרך כלל בשלב ה"פעולות המוחשיות" , שבו הם מפתחים 

יכולות חשיבה לוגית על בסיס אובייקטים מוחשיים

:האלמנטים החשובים בהתפתחות הקוגניציה בשלב זה הם

שימור: הילדים מתחילים להבין שתכונות מסוימות של אובייקטים (כגון כמות, משקל או נפח) נשארות קבועות גם כאשר המראה החיצוני משתנה. לדוגמה, הם יכולים להבין שכמות מים נשארת זהה גם אם מוזגים אותה מכוס צרה לרחבה

 הפיכות: היכולת לחשוב על תהליכים בדרך הפוכה, כגון להבין ש-5+3=8 וגם ש-8-3=5

סיווג והיררכיה: הילדים מסוגלים לארגן אובייקטים לפי קטגוריות ולסדר אותם לפי סדר הגיוני (למשל, מגודל קטן לגדול)

חשיבה מבוססת מציאות: בשלב זה, הילדים עדיין מוגבלים לחשיבה על דברים מוחשיים ולא מופשטים, אך הם מסוגלים לפתור בעיות לוגיות בסביבה ממשית

פיאז'ה הדגיש כי התפתחות זו מונעת על ידי אינטראקציה פעילה של הילד עם הסביבה

 דרך תהליכי הטמעה – שילוב מידע חדש במבני חשיבה קיימים, והתאמה – שינוי מבני החשיבה כדי להתאים למציאות חדשה

לב ויגוצקי, לעומת פיאז'ה, שם דגש על ההקשר החברתי-תרבותי כמנוע מרכזי ללמידה ולהתפתחות קוגניטיבית. התנאים החשובים ללמידה לפי תורתו כוללים

איזור ההתפתחות הקרובה: המרחב שבין מה שהילד מסוגל לעשות לבד לבין מה שהוא יכול להשיג בעזרת תמיכה של מבוגר או עמיתים מיומנים יותר. למידה אפקטיבית מתרחשת כאשר הילד מקבל "פיגום" ממנחה המותאם לרמתו.

תיווך חברתי: השפה והאינטראקציה עם אחרים הם כלים מרכזיים בהפנמת ידע. הילד לומד דרך דיאלוג ושיתוף פעולה, כאשר המבוגר או העמית משמש כמתווך בין הילד לבין העולם.

כלים תרבותיים: השימוש בכלים סמליים (כגון שפה, סמלים או טכנולוגיה) מאפשר לילד להרחיב את יכולותיו הקוגניטיביות מעבר למגבלות הטבעיות שלו.

ויגוצקי ראה את הלמידה כקודמת להתפתחות, בהשלמה לפיאז'ה, שראה את ההתפתחות כתנאי ללמידה. לפי ויגוצקי, סביבה חברתית עשירה ומאתגרת היא הכרחית למימוש הפוטנציאל הקוגניטיבי.

כאשר משתמשים בעולם משותף לכיתה של ילדים בגיל 8-12, פלטפורמת מיינקראפט אדיוקשן מציעה יתרונות משמעותיים המשתלבים עם התפתחות הקוגניציה של פיאז'ה ותנאי הלמידה של ויגוצקי. היתרונות כוללים

פתרון בעיות לוגי: בניית מבנים או התמודדות עם אתגרים במשחק דורשת חשיבה לוגית והבנת עקרונות כמו שימור (כמות משאבים) והפיכות (שינוי והחזרה למצב קודם), התואמים לשלב הפעולות המוחשיות של פיאז'ה

שיתוף פעולה ולמידת עמיתים: העולם המשותף מאפשר לילדים לעבוד יחד, לתמוך זה בזה וללמוד מאחרים, תוך מימוש עקרון התיווך החברתי של ויגוצקי. ילדים בעלי מיומנויות גבוהות יותר יכולים לסייע לחבריהם

יצירתיות וחשיבה מרחבית: המשחק מעודד חשיבה יצירתית ופיתוח מיומנויות מרחביות, כגון תכנון מבנים תלת-ממדיים, מה שמשפר את היכולת לסווג ולסדר של פיאז'ה.

מוטיבציה פנימית: הסביבה המשחקית הופכת את הלמידה לחווייתית ומהנה, ומאפשרת לילדים לחקור ולגלות בעצמם, מה שמתאים לגישה האקטיבית של פיאז'ה ולצורך בסביבה מאתגרת של ויגוצקי

גמישות קוגניטיבית: הילדים נדרשים להתאים את תוכניותיהם למשאבים זמינים או לשיתוף פעולה עם אחרים, מה שמקדם תהליכי התאמה של פיאז'ה

ג'ון וורווקה מציע מודל של חוכמה המשלב קוגניציה, תובנה והתנהגות מותאמת למציאות. במודל זה, החוכמה אינה רק אוסף של ידע או מיומנויות, אלא היכולת לנווט בעולם מורכב על ידי זיהוי מה רלוונטי ומשמעותי בכל רגע נתון – תהליך שהוא מכנה מציאת הרלוונטי . וורווקה טוען כי תהליך זה דורש אינטגרציה של תפיסה, רגש וחשיבה, והוא מוביל להתנהגות חכמה שמותאמת להקשר. בהקשר של למידה, הרלוונטיות משמשת כמניע רב עוצמה: כאשר הילד תופס את המשימה כמשמעותית לחייו, לסקרנותו או למטרותיו, הוא נעשה מעורב יותר, והלמידה הופכת למטרה בפני עצמה ולא לכפייה חיצונית

בסביבת מיינקראפט אדיוקשן, המודל של וורווקה מתממש כאשר הילדים נתקלים באתגרים שדורשים מהם לזהות מה חשוב לפתור ולהתאים את פעולותיהם בהתאם. לדוגמה: נניח שהכיתה נדרשת לבנות כפר משותף בעולם הווירטואלי, והילדים מגלים שחסרים להם משאבים כמו עץ לבניית גשר. ילד אחד עשוי להבין שהפתרון הרלוונטי הוא לחפש יער ולכרות עצים, בעוד ילד אחר יציע לבנות גשר מאבן שנמצאת בשפע בקרבת מקום. תהליך זה של זיהוי האפשרויות הרלוונטיות מפתח חוכמה מעשית, שכן הילדים לומדים להעריך את ההקשר ולקבל החלטות מושכלות. התוצאה המוחשית של מאמציהם – גשר שבנוי ומשרת את הכפר – מחזקת את תחושת המשמעות ומעודדת אותם להמשיך ללמוד ולחקור

הדגמה בעולם המשותף: המיינסטר יכול להציג אתגר כמו "הנהר הציף את הגישה לכפר – איך נחזור לבית הספר הווירטואלי שלנו?" הילדים יצטרכו לזהות מה רלוונטי (למשל, אילו חומרים זמינים, מיומנויות של חברי הקבוצה) ולפתח פתרון יצירתי. ילד שיודע לכרות משאבים עשוי להוביל את איסוף החומרים, בעוד ילד עם חשיבה מרחבית יתכנן את הגשר. המיינסטר יכול לשאול שאלות מכוונות כמו "מה הכי חשוב עכשיו?" או "איך נוכל לעבוד יחד כדי לפתור את זה?" – ובכך לעזור לילדים לחדד את תהליך מציאת הרלוונטי. התהליך הזה לא רק מקדם למידה, אלא גם מחזק את תחושת היכולת העצמית והחיבור למשימה, מה שהופך את החוויה למניע פנימי עוצמתי